“פרימום נון נוקרה“: כל מה שחשוב לדעת על רשלנות רפואית
כולם טועים מידי פעם, גם רופאים. אך האם כל טעות של רופא היא בהכרח עילה לתביעה בגין ‘רשלנות רפואית‘? התשובה היא לא בהכרח! מתי אם כן ניתן לתבוע, מה בוחן בית המשפט ועל מי מוטלת חובת ההוכחה? כל התשובות.
החוק בישראל אינו מתייחס באופן ספציפי לעוולת רשלנות רפואית, אלא כנגזרת של עוולת הרשלנות הכללית שמעוגנת בדיני נזיקין ושבמהותה מאפשרת למי שניזוק כתוצאה ממעשה/מחדל של אדם או גוף אחר, לקבל פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לו בגלל אותו מעשה/מחדל, גם אם הנזק לא נגרם בכוונה. עם זאת בשונה מתביעות רשלנות רגילות שבהן ההגדרות הן לרוב ברורות, מדובר בתחום מורכב מאוד מבחינה משפטית – גם מכיוון שתחום הרפואה מתחדש כל הזמן ואינו תמיד חד משמעי, וגם מכיוון שברוב המקרים לא מדובר ברשלנות מובהקת אלא במקרים שנויים במחלוקת שבהם נדרש ביהמ“ש לתת את הפרשנות שלו למבחן “הרופא הסביר“.
מהי ההגדרה של ‘רשלנות רפואית‘?
על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש, תשכ“ח-) 1968, רשלנות מוגדרת כמקרה שבו “עשה אדם מעשה שאדם סביר ונכון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה“. מכיוון שרפואה היא “משלח יד“, הרי שרשלנות רפואית היא נגזרת של החלק המודגש בסעיף החוק.
עם זאת, מתוך הבנה שלא כל טעות או תקלה רפואית הן בגדר רשלנות רפואית, וכן ההבנה שרופא עלול לטעות ולא כל טעות בשיקול דעת מקורה ברשלנות, קבע משרד הבריאות כי רשלנות רפואית מבחינתו היא: “מתן שירות רפואי תוך סטייה מרמת זהירות סבירה“. כלומר, החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת, ועליו לבסס את החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית ובניסיון קודם, והכול בהתאם לנורמות המקובלות באותה עת בעולם הרפואה. רק אם לא עשה זאת, הרי שמדובר ברשלנות.
סוגי רשלנות רפואית
כאמור כל נזק שנגרם למטופל בשל טיפול לא סביר או היעדר טיפול, יכול להיות תוצאה של רשלנות רפואית, כך שבפועל מדובר בהגדרה רחבה מאוד שכוללת בתוכה סוגים רבים ושונים שאותם נהוג לחלק לשלושה סוגים עיקריים:
- התרשלות באבחון – אי אבחון, אבחון שגוי, איחור באבחון, התעלמות מהיסטוריה רפואית ו/או מתוצאות של בדיקות מעבדה, אי זיהוי תסמינים חשובים, אי שליחה לבדיקות מקיפות/נכונות וכדומה.
- התרשלות בטיפול הרפואי עצמו – ביצוע הליכים רפואיים מיותרים או בצורה לא זהירה, ניתוח באיבר הלא נכון, מתן תרופות לא מתאימות ו/או במינונים לא נכונים, אי מתן תרופות חיוניות, שחרור מטופל בטרם עת מבית החולים, מעקב רפואי לקוי לאחר קבלת טיפול וכדומה.
- התרשלות בשל היעדר הסכמה מדעת – מתן טיפול רפואי ללא הסכמה, או אי מסירת מידע רלוונטי לידי המטופל (פגיעה באוטונומיה).
מה בוחן בית המשפט?
כמו בכל תבעת רשלנות, גם בתביעת רשלנות רפואית מתבססת התביעה על קיומם של שלושה תנאים בסיסיים: שנגרם נזק, שהייתה רשלנות ושיש קשר בין השניים.
מבחן הרשלנות
הזכרנו קודם את העובדה כי בתי המשפט לוקחים בחשבון שלא כל טעות של רופא, טיפול שנכשל, מחלה שלא אובחנה או מחלה שאובחנה בשלב מאוחר נחשבים בהכרח לרשלנות רפואית, גם אם כתוצאה מכך נגרם למטופל נזק. ולכן השאלה הראשונה שאותה בוחן ביהמ“ש (לאחר שהוכח כי נגרם נזק) היא לא מדוע נגרם הנזק, אלא האם המטפל עמד במבחן “הרופא הסביר” – האם הוא פעל או לא פעל כמו שאיש מקצוע סביר שכשיר לפעול באותו תפקיד, היה פועל באותן נסיבות – הן מבחינת רמת המיומנות והן מבחינת מידת הזהירות שננקטה.
כאן חשוב לציין כי “הרופא הסביר” הוא לא רופא אמיתי שביחס אליו נבחנים הדברים, אלא סוג של פרשנות משפטית למידת הסבירות הראויה כפי שרואה אותה השופט – הן ביחס להתנהלות הרפואית במקרים דומים אחרים, הן ביחס לדעה הרווחת בספרות הרפואית והן ביחס לשיקולי הצד והמוסר האישיים של השופט.
מבחן הקשר
במידה שהשופט מתרשם כי אכן הייתה התנהגות רשלנית, תיבחן השאלה האם אותה רשלנות היא זו שגרמה לנזק או שמא הנזק שנגרם היה תוצאה של משהו אחר (למשל מחלה אחרת שגרמה לו).
איך להיערך לתביעת רשלנות רפואית?
מכיוון שהוכחת רשלנות רפואית צריכה לעמוד במבחן “הרופא הסביר” ומכיוון שלרוב עובר זמן רב מרגע המקרה ועד הגשת התביעה, יש חשיבות רבה מאוד לתיעוד כלל פרט הקשור למקרה, ולו הקטן ביותר – החל מתיעוד מלא של המקרה (תאריכים, מקום, תיק רפואי וכדומה), דרך הפרטים של אנשי הצוות ואנשי קשר שונים שיוכלו לתמוך בעובדות בעתיד (כגון נציגת שירות שדרכה הועברה התלונה), ועד תיעוד מוקלט/מצולם (אם אפשר) של השיחות שמתנהלות בנושא עם הצוותים הרפואיים. ככל שהתיעוד יהיה מקיף יותר, כך התהליך יהיה אפקטיבי יותר.
לסיכום,
רשלנות רפואית היא תת–תחום בדיני נזיקין שמטרתה להגן על המטופלים מפני התנהגות רשלנית של הצוות הרפואי ולהעניק להם פיצוי כספי במידה שנגרם להם נזק כתוצאה מהתרשלות. אולם, לרוב מדובר במקרים מורכבים שההתנהגות הרשלנית בהם אינה חד משמעית ועל כן חשוב לתעד את המקרה ולהיוועץ בעו“ד שמתמחה בתחום ומכיר אותו היטב.
