מה קובע החוק לגבי תקיפת בעלי חיים? מה ההבדל בין תקיפה של כלבים לחיות אחרות? האם יש קשר לשאלת האחריות על הסיבה שהובילה לתקיפה? ועל מי מוטלת חובת ההוכחה במקרה של תביעה? כל התשובות!
תתארו לעצמכם שהסיפור של זהבה ושלושת הדובים היה מתרחש במציאות… זהבה הקטנה הייתה נכנסת אל הבית שבקצה היער ועושה מה שעושה, רק שבמציאות הדובים המופתעים היו תוקפים אותה וגורמים לפציעתה. האם במקרה הזה מגיע לזהבה פיצוי על הנזק הפיזי (וסביר להניח שגם הנפשי) שנגרם לה כתוצאה מהתקיפה של הדובים, או שבגלל שהיא זו שפלשה לביתם ללא רשות זו ‘אשמתה’ ולכן לא מגיע לה פיצוי? ואם היא כן יכולה להגיש תביעת נזיקין – את מי היא צריכה לתבוע? האם את שומר היער שהתיר לדובים להתגורר בו בחופשיות? האם את בעל הבית שלא התקין שלט ברור המזהיר את הציבור מפני הסכנה? מישהו אחר?
ובכן, לסיפור של זהבה היה כידוע סוף טוב. אבל הסיטואציה הזו, מוזרה ככל שתשמע, היא ממש לא מופרכת. ולמעשה, תביעות נזיקין שמוגשות לבית המשפט בגלל פציעות שנגרמות כתוצאה מתקיפה של בעל חיים הן תביעות שכיחות למדי. רוב תביעות הנזיקין שמוגשות בהקשר הזה הן בגין פציעות שנגרמו כתוצאה מנשיכה של כלב, אך לא פעם נאלצים בתי המשפט לדון גם במקרים שונים נוספים שבהם בעל חיים גרם נזק לתובע ולקבוע האם ומי צריך לפצות את התובע על הנזק שגרם לו בעל החיים.
אז… מה קובע החוק לגבי תקיפת בעלי חיים?
האם יש הבדל בין חיית מחמד לחיית בר (קוף בגן חיות למשל)? האם יש קשר לשאלת האחריות על הסיבה שהובילה לתקיפה? על מי מוטלת חובת ההוכחה במקרה של תביעה? האם אפשר לתבוע פיצויים גם במקרה שבו המותקף הוא לא בן אדם אלא בעל חיים אחר (כלב שהותקף ע”י כלב אחר ברחוב לדוגמה)? כיצד חשוב להתנהל מבחינה משפטית במקרה של תקיפה ע”י בעל חיים? מה עושים כשבעל החיים התוקף אינו שייך לאיש (חתול רחוב לדוגמה)? כל התשובות – ממש כאן:
השורה התחתונה
לפני שניכנס להסברים ולדקויות עליכם לדעת שככלל, אם נגרם לכם נזק גוף כתוצאה מפגיעה של בעל חיים – אתם זכאים להגיש תביעת נזיקין ולתבוע מהבעלים של אותו בע”ח (ו/או מהאחראי עליו) פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לכם, או ליתר דיוק: בגין ההוצאות הכספיות שנכפו עליכם כתוצאה מאותה פגיעה. אבל…
לצד שלושת הדברים שיש להוכיח בכל תביעת נזיקין (שהאירוע קרה, שנגרם נזק ושהנזק נגרם ישירות כתוצאה מאותו אירוע) – חשוב לשים לב שכאשר מדובר בתביעות נזיקין הנוגעות לתקיפה של בעלי חיים, יש הבדל משפטי מהותי באשר לשאלת האחריות/הרשלנות, בין נזקים שנגרמו על ידי כלב לבין נזקים שנגרמו על ידי כל בעל חיים אחר.
נזקי גוף שנגרמו על ידי כלב
מכיוון שכלבים הם חיות מחמד נפוצות מאוד, החליט המחוקק (בסעיף 41 לפקודת הנזיקין) כי במקרה של תביעת נזיקין שעוסקת בנזק גוף שנגרם על ידי כלב – יחויבו בעליו או מי שהיה אחראי עליו בעת האירוע לשלם לנפגע פיצויים “באופן אוטומטי”, ללא קשר לשאלה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצדו של הבעלים. המשמעות היא שבניגוד לתביעות נזיקין אחרות שבהן כחלק מהתביעה, יש להוכיח שהאירוע נגרם (כולו או חלקו) כתוצאה מהתרשלות של הנתבע – כאן מספיק להוכיח שהכלב תקף את הנתבע ושהנזק נגרם כתוצאה מאותה תקיפה, כדי לקבל את הפיצוי.
בעניין זה חשוב לציין שני דברים!
- ההתייחסות הרווחת היא אמנם לנזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתקיפה של כלב (נשיכה למשל), אך הדברים תקפים גם במקרים אחרים שבהם הנזק לא היה תוצאה של תקיפה. כך למשל במקרה שבו אדם נפל מכיוון שנבהל מכלב שרץ לכיוונו, או אפילו מכיוון שההשתוללות של הכלב גרמה לו לאבד את שיווי המשקל וליפול.
- ההתייחסות היא בד”כ לנזק גוף שנגרם לאדם אחר, אולם הדברים תקפים גם לנזק גוף שאותו כלב גרם לבעל חיים אחר (לכלב אחר, לחתול וכדומה).
באילו מקרים מתבטלת “האחריות האוטומטית”?
החוק אמנם מטיל על הבעלים של הכלב (או מי שהיה אחראי עליו בעת האירוע) אחריות אוטומטית לפיצוי, אך גם מגדיר שלושה מצבים שבהם האחריות האוטומטית הזו אינה תקפה:
- אם הנזק נגרם כתוצאה מהתגרות של הניזוק בכלב;
- אם הנזק נגרם כתוצאה מכך שהניזוק תקף את הבעלים, או את אחד מבני משפחתו;
- או אם הנזק נגרם כתוצאה מהסגת גבול (פורץ שנכנס לשטח הבית לדוגמה).
את מי ניתן לתבוע במקרה של כלב משוטט?
החוק מטיל את האחריות על הבעלים של הכלב או על ‘מי שמחזיק בכלב דרך קבע’, ומכאן שבמקרה שבו מדובר בכלב משוטט, האחריות מוטלת על הרשות המקומית. זה המקום לציין כי במקרה שבו בעת האירוע הכלב היה באחריות מישהו אחר שאינו הבעלים שלו (“דוגיסיטר” או בן משפחה ששמר על הכלב בזמן שהבעלים שהו בחו”ל לדוגמה), הוא זה שעליו מוטלת האחריות.
מה חשוב לעשות במקרה של תקיפת כלב?
כמו בכל תביעת נזיקין, גם כאן עליכם להוכיח שלושה דברים בסיסיים: שהאירוע אכן התרחש – שאכן הותקפתם על ידי כלב (או נפצעתם כתוצאה ממפגש עם כלב); שנגרם לכם נזק גופני; ושיש קשר בין הדברים – שהכלב (או המפגש איתו) הוא זה שגרם לאותה פציעה.
לכן, וכדי שתוכלו לעמוד ב’תנאי הסף’ של התביעה, במקרה של אירוע נזיקי שבו מעורב כלב, חשוב שתתנהלו נכון (מבחינה משפטית) כבר מהרגע הראשון ותתעדו כל דבר שקשור לאירוע ו/או לתוצאותיו: צילומים, פרטי הבעלים, פרטים של עדי ראייה, דו”חות רפואיים (אל תשכחו להקפיד לציין בהם את הסיבה), קבלות על הוצאות שונות שקשורות לאירוע, וכו’.
במקרה של נשיכת כלב, צריך בנוסף לכל מה שציינו קודם, גם לדווח על הנשיכה לפיקוח הווטרינרי העירוני ובמקרים מסוימים אף מומלץ להגיש תלונה במשטרה.
נזקי גוף שנגרמו על ידי בעל חיים שאינו כלב
כפי שציינו בהתחלה, יש הבדל משפטי בין נזקים שנגרמו ע”י כלב לבין נזקים שנגרמו ע”י בעל חיים אחר, כשהדגש הוא על הצורך שנדרש כאן בהוכחת רשלנות (לעומת תקיפות של כלבים שבהן אין כאמור צורך להוכיח רשלנות מצד הבעלים).
למה הכוונה? באופן עקרוני המטרה של פקודת הנזיקין היא למנוע התנהגות רשלנית שעלולה לגרום לפגיעה באחרים ולגרום לכל אדם לעשות כמיטב יכולתו כדי למנוע את הנזק (הפיצוי הוא כבר השלב הבא). כך גם באשר לבעלי חיים.
מטרת המחוקק הייתה (ועודנה) לגרום לכל מי שיש בבעלותו או באחריותו בעל חיים ש”מועד לפירעון” (עלול להוות סכנה) לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע אותה ואם לא עשה כך, הרי שהוא ‘התרשל’ ועל כן חייב לשאת באחריות. כלבים בהקשר הזה הם יוצאי דופן מכיוון שמלכתחילה אינם מוגדרים כבע”ח שעלול להוות סכנה, ומכאן גם ההסבר לביטול שאלת הרשלנות במקרה של תקיפת כלב.
מהי שאלת האחריות בנוגע לתקיפת בע”ח?
כמו שהבנתם, כל מי שיש ברשותו בעל חיים מחויב לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע ממנו לגרום נזק לאחרים, כשבהקשר הזה האמצעים המחויבים משתנים בהתאם לסיטואציה – ישנן תקנות ספציפיות לפינות ליטוף, תקנות לגני חיות, תקנות לפעילות עם חיות (בגני ילדים לדוגמה) וכך הלאה.
לכן, במקרה שבו בע”ח שאינו כלב גורם לנזק, השאלה המשפטית שתישאל היא האם הבעלים או מי שהיה אחראי עליו באותו רגע, נקט בכל אותם אמצעים או שמא נהג ברשלנות וזה מה שהוביל (או לפחות תרם) לאותה פגיעה שגרמה לנזק. כך למשל פורסם רק לאחרונה המקרה הנורא שבו תנין נשך ילד קטן באחד מאתרי התיירות בדרום. במקרה הזה תישאל כאמור השאלה האם הבעלים של המקום נקט או לא בכל האמצעים כדי למנוע את הסיטואציה הזו – האם הגדר עמדה בתקן, האם הוצבו שלטי אזהרה ברורים וכך הלאה…
חשוב לציין! אמנם יש צורך להוכיח רשלנות, אך חובת ההוכחה מוטלת על הנתבע ולא על התובע. הכוונה היא שהבעלים של בעל החיים הוא זה שיצטרך להוכיח שלא הייתה רשלנות מצדו ולא להפך.
מה לגבי האחריות של הנפגע?
כאשר מדובר בתקיפה של בעל חיים נשאלת לא פעם השאלה לגבי האשם של הנפגע והאחריות שעליו לקחת על מעשיו. גם בתי המשפט מבינים שלצד האחריות המוטלת על הבעלים של בעלי החיים, צריך גם כל אדם לנהוג בעצמו באחריות וכאן נכנס לתמונה המונח שנקרא “אשם תורם” – החלק באשמה שיש לניזוק (התובע) באותו מקרה שהוביל לנזק, ממש בדומה לשלושת המצבים שמבטלים את האחריות האוטומטית המוטלת על הבעלים של הכלב.
אחת הפסיקות הראשונות שעסקו בשאלה הזו הייתה במסגרת ערעור שהוגש על ידי גן החיות התנכ”י לביהמ”ש העליון בשנת 1952 (ערעור אזרחי 59/151): במקרה הזה, ילדה בת 10 שטיילה עם אימה בגן החיות התנ”כי בירושלים ננשכה על ידי דוב ששלף את ציפורניו מבעד לגדר ומשך את ידה, בשעה שהיא וילדים נוספים האכילו אותו מגגון סמוך שאליו התאפשרה הגישה לאחר שהגדר שחסמה אותה נפלה. נשיכה שהגבילה את יכולת התנועה של כף היד שלה והותירה צלקת, מה שהוביל לקביעת 15% נכות.
ביהמ”ש המחוזי קבע כי גן החיות הוא אכן אשם במקרה מכיוון שלא נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים, אך גם קבע כי לאם וביתה יש אשם תורם של 50% שכן היה עליהן להבין את הסכנה ולהימנע מהסיטואציה. פסיקה שבגינה הגישו שני הצדדים ערעור לביהמ”ש העליון.
את הערעור שהגיש גן החיות דחה ביהמ”ש העליון פה אחד וקבע כי “כאשר חיה מועדת גורמת נזק, וכל חיות הבר נחשבות למועדות, חלה האחריות הן על בעלי החיה והן על הממונה עליה… על הממונה לדאוג שיינקטו אמצעי הזהירות הדרושים גם כאשר הוא עצמו אינו נוכח”.
את הערעור שהגישו הילדה ואימה, בסוגיית האשם התורם, קיבל ביהמ”ש ופסק כי אין לחייב אותה באשם תורם. בהסבר לפסה”ד נכתב כי למרות שהילדה הייתה אמורה להכיר או לחוש בסכנה שיש בהתקרבות לדוב, היא לא חשה כך ואף חשה בטוחה להאכיל את הדוב. זאת מפאת גילה הצעיר והעובדה שניתן היה להתקרב אל הרשת (הגדר החוסמת נפלה כאמור).
מה חשוב לעשות במקרה של תקיפת בעל חיים?
בדומה להתנהגות המשפטית המומלצת במקרה של תקיפת כלב, גם כאן חשוב מאוד לתעד את האירוע, לאסוף פרטי עדים ולתעד את כל המסמכים הרפואיים וההוצאות הנלוות להן שנדרשו בשל אותה פגיעה. אולם כאן, מכיוון שישנה גם שאלת הרשלנות (למרות שנטל ההוכחה הוא כאמור על הנתבע), חשוב לתעד ולאסוף גם את כל המידע שיוכל לסתור בהמשך את טענותיו של הנתבע על כך שלא הייתה רשלנות מצדו.
בכל מקרה, חשוב מאוד להיוועץ עם עו”ד המתמחה בתחום בסמוך ככל האפשר לקרות האירוע. עוה”ד ינחה אתכם באשר לשלבים הבאים ולמסמכים שעליכם להציג או למלא, מה שיסייע לכם בהמשך לקבל את מקסימום הפיצויים שמגיעים לכם.
