בעולם דיני העבודה, אחד המצבים המורכבים ביותר הוא מצב בו עובד נפגע במהלך עבודתו פגיעה פיזית שפוגעת בכושר העבודה שלו. בסיטואציה כזאת העובד יפנה לא פעם ישירות לביטוח לאומי, כאשר דנים באחריות המעביד בטיחות נאותים או בשל ליקויים בקביעת נהלי עבודה מסודרים. כאשר מדובר בסיכונים ברורים שידועים לכלל העובדים, אזהרה בלבד יכולה לפטור את המעביד מחבות. אולם במקרה וישנם סיכונים סמויים או מיוחדים תגבר חובת המעביד להדריך את העובד בנוגע לסכנות הצפויות לו. אחריות המעביד אינה מוחלטת, היא נגזרת מסטנדרט ההתנהגות הראוי. לפיכך, לא מצופה מהמעביד לנקוט באמצעי זהירות מקסימליים אלא באמצעי זהירות סבירים. אך במקביל חשוב שיקפיד למצות את זכויותיו גם מול המעביד. ביטוח חבות מעבידים אינו בא במקום ביטוח לאומי אלא בנוסף לו. ביטוח חבות מעביד מוגבל לסכומים שהמעביד יימצא חייב על פי דין לפצות את העובד בנוסף לפיצוי שמגיע לעובד לפי חוק הביטוח הלאומי. ביטוח זה נועד לכסות את אחריות המעביד כלפי עובדיו בשל נזק גוף בלבד ולא כלפי נזקי רכוש.
כאשר דנים באחריות המעביד חשוב לזכור, על כל מעביד מוטלת חובה מתוקף פסיקה ועל פי דיני עבודה, לדאוג לבטיחות ולביטחון של עובדיו, תוך כדי ועקב עבודתם עבורו. גם אם תאונת העבודה קרתה לכאורה “באשמת העובד”, יתכן שבית המשפט יקבע כי למעביד הייתה תרומה נכבדה בגרימת הנזק. מצב זה יכול לקרות בשל בגיוס עובדים בלתי מיומנים, עקב פיקוח לקוי על כללי בטיחות נאותים או בשל ליקויים בקביעת נהלי עבודה מסודרים.
כאשר מדובר בסיכונים ברורים שידועים לכלל העובדים, אזהרה בלבד יכולה לפטור את המעביד מחבות. אולם במקרה וישנם סיכונים סמויים או מיוחדים תגבר חובת המעביד להדריך את העובד בנוגע לסכנות הצפויות לו. אחריות המעביד אינה מוחלטת, היא נגזרת מסטנדרט ההתנהגות הראוי. לפיכך, לא מצופה מהמעביד לנקוט באמצעי זהירות מקסימליים אלא באמצעי זהירות סבירים.
כאן נכנס לתמונה “האשם התורם” של העובד. לפי כלל האשם התורם, המוכר היטב בדיני הנזקין, גם אם בסופו של דבר נקבעה רשלנותו של המעביד ניתן לחלק את האחריות במידה ונמצא שהעובד עצמו גם התרשל. בתי המשפט פסקו מספר פעמים שאין לייחס אשם תורם לעובד אלא במקרים חריגים בהם רשלנותו של העובד הינה מובהקת וחמורה. בתי המשפט מצפים מהמעביד להיות אחראי על שלום העובדים משום שלו יש את הניסיון והראייה המערכתית הדרושים. נקודת המוצא היא שהעובדים אינם מסוגלים במסגרת עבודתם לנקוט אמצעי זהירות מירביים. ראייתם לעיתים צרה וניסיונם במקרים רבים הינו מועט.
הפוליסה והכיסוי הביטוחי הם אלה שיגנו לבסוף על העובד במקרה של תאונת עבודה. אולם, פוליסות הביטוח אינן אחידות. ניתן להבחין בהן בגבולות אחריות שונים של המעביד. בנוסף גם תנאי הביטוח והסייגים לו אינם אחידים. קיים הבדל ניכר בין תוכניות הביטוח ובין חברות הביטוח השונות, לכן חשוב להבין היטב מה מכסה הפוליסה. דוגמא לכך היא מעביד אשר שולח את עובדיו לביצוע עבודה מטעמו מחוץ לגבולות המדינה, במקרה זה עליו לדאוג להרחבת הפוליסה לכיסוי חבות בחו”ל.
לסיכום, במקרה של תאונה בעבודה, עובד יכול לתבוע את המעביד על הנזקים שנגרמו לו. שאלת אחריות המעביד תיבחן לפי עוולת הרשלנות ובעיקר לאחר בחינה האם נקט אמצעי זהירות סבירים. אחריות המעביד מחייבת אותו לדאוג לתנאי העבודה ולשיטות עבודה בטוחות. בנוסף מתבקש כי המעביד יתדרך את העובד על מנת שיוכל לבצע את עבודתו כהלכה ובביטחה. גם בעבודות שמטבען טבועה בהן סכנה חשוב לבחון האם המעביד נקט אמצעי זהירות סבירים. לסיכום, בית המשפט מחייב את המעבידים לנקוט במשנה זהירות גבוה יותר מזה המצופה מהעובדים ולכן רק נדירים המקרים בהם ימצא כי התאונה אירעה באשמתו התורמת של העובד.
